ש״ס ויהדות התורה חתמו על הסכם עודפים: מה הוא משנה בחלוקת המנדטים
שתי הרשימות החרדיות הודיעו על הסכם לקראת הבחירות לכנסת ב27 באוקטובר. הוא עשוי לסייע בחלוקת המושבים האחרונים, אך אינו מאחד את הרשימות ואינו מבטיח להן מנדט נוסף.
ש״ס ויהדות התורה הודיעו ב11 באוקטובר על חתימת הסכם עודפים לקראת הבחירות לכנסת ב27 באוקטובר. לפי הדיווח בynet, ההודעה נמסרה מטעם ראשי הרשימות, אריה דרעי ויעקב אשר. משמעותו המעשית של המהלך מצומצמת וברורה: שיתוף פעולה בשלב מסוים של חלוקת המנדטים, ולא התמודדות בפתק אחד.
בהודעתן קשרו הרשימות את ההסכם גם לרצונן להמשיך לשתף פעולה בענייני הציבור החרדי, מוסדות התורה ותלמידי הישיבות. זו הצהרה פוליטית של החותמות. מנגנון העודפים עצמו עוסק בחישוב מושבים, ואינו קובע מה תהיה עמדתן בכל הצבעה בכנסת הבאה או מה ייכתב בהסכם קואליציוני עתידי.
המושבים שלא מתחלקים בסיבוב הראשון
לפי ההסבר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, חלוקת המושבים בכנסת מתחילה בקביעת הרשימות שעברו את אחוז החסימה. לאחר מכן מחשבים כמה קולות נדרשים למנדט ומקצים לכל רשימה מספר שלם של מושבים. אלא שתוצאת החלוקה אינה מסתיימת בדרך כלל בדיוק ב120 מושבים: חלק מהקולות נשארים מעבר למספר המנדטים השלמים שקיבלה כל רשימה.
המושבים שנותרו מחולקים בחישוב נוסף, המכונה שיטת בדר עופר. בשלב הזה לא די להשוות מי מחזיקה במספר הגדול ביותר של קולות שנותרו כביכול בצד. משווים מדדים הנגזרים ממספר הקולות של הרשימה וממספר המושבים שכבר הוקצו לה. לכן הכינוי עודפים עלול ליצור תמונה פשוטה מדי של מה שקורה בפועל.
הסכם בין שתי רשימות מאפשר להתייחס אליהן יחד בחישוב הזה. מצרפים את קולותיהן ואת המושבים שקיבלו, ובוחנים את כוחן המשותף מול רשימות אחרות או מול זוגות אחרים שחתמו על הסכם. רק לאחר שנקבע שהזוג זכאי למנדט נוסף נבחנת החלוקה הפנימית בין שתי השותפות.
דוגמה מספרית, לא תחזית בחירות
אפשר להמחיש את המנגנון באמצעות נתונים מומצאים לצורך החישוב בלבד. נניח שרשימה אחת קיבלה 250 אלף קולות ועשרה מושבים בחלוקה הראשונית, ולשותפתה 150 אלף קולות ושישה מושבים. לצורך התחרות על המושב הנוסף מחשבים את 400 אלף הקולות המשותפים מול 17 מושבים: 16 שכבר הוקצו, ועוד המושב האפשרי.
המדד המשותף בדוגמה הוא כ23,529 קולות למושב. הוא אינו מעניק את המנדט אוטומטית: צריך להשוות אותו למדדים של המתחרות באותו שלב. אם הזוג יקבל את המושב, ייערך חישוב נוסף כדי לקבוע איזו משתי הרשימות תקבל אותו. הנתונים בדוגמה אינם נתוני ש״ס או יהדות התורה ואינם מבוססים על סקר.
בדוגמה הזאת, המדד הפנימי של הרשימה הראשונה למושב הבא יהיה כ22,727 קולות, ושל השנייה כ21,429. לכן, אם הזוג זוכה באותו מושב נוסף, הוא יוקצה לראשונה. בתוצאות אחרות יכול היחס להתהפך. זו הסיבה שהסכם אינו התחייבות של מפלגה אחת לתת לשנייה מושב: ההקצאה נעשית לפי החישוב, ולא לפי הסכמה חדשה בין ראשי המפלגות אחרי ספירת הקולות. אין להשתמש במספרים להערכת סיכויי החותמות במערכת הבחירות הנוכחית.
הדוגמה גם מבהירה מדוע אי אפשר לדעת מתמונת הסקרים לבדה מה תהיה תוצאת ההסכם. החישוב נשען על הקולות שנספרו בפועל, על כל הרשימות שעברו את הסף ועל המושבים שכבר חולקו. שינוי במקום אחר במפה יכול לשנות גם את התחרות בין השותפות לבין יתר הרשימות.
אחוז החסימה נשאר תנאי נפרד
במדריך חלוקת המנדטים של המכון הישראלי לדמוקרטיה מוסבר כי אחוז החסימה הוא 3.25% מהקולות הכשרים. הסכם עודפים אינו מאפשר לרשימה לעבור את הסף באמצעות קולותיה של שותפתה. כל אחת משתי הרשימות צריכה לעמוד בתנאי הזה בעצמה.
כאשר אחת החותמות אינה עוברת את אחוז החסימה, ההסכם אינו מופעל. הקולות שניתנו לה אינם מועברים לרשימה השנייה במסגרת הסכם העודפים. מבחינת חישוב המושבים, השותפה שעברה את הסף נותרת בלי היתרון שהיה יכול לנבוע מהחיבור ביניהן.
זה ההבדל בין הסכם עודפים לבין רשימה משותפת: במקרה הנוכחי ש״ס ויהדות התורה ממשיכות להתמודד בנפרד. בוחר שמצביע לאחת מהן אינו מצביע לשתי רשימות יחד. רק בשלב חלוקת המושבים שנותרו עשוי להיכנס לפעולה החישוב המשותף שעליו הודיעו.
גם רשימות אחרות נערכו לחישוב
ההסכם החרדי אינו המהלך היחיד מסוגו במערכת הבחירות. ב6 באוקטובר דיווח ynet על הסכם עודפים בין הליכוד לציונות הדתית. מדובר בהסכם נפרד, אך עצם קיומם של זוגות נוספים מסביר מדוע כל חיבור נבחן ביחס לשאר מפת ההתמודדות ולא במנותק ממנה.
אין להסיק מן ההשוואה איזה מחנה יקבל יותר מושבים. הסכם משפר את תנאי ההשתתפות של שתי רשימות בחישוב מסוים; הוא אינו מוסיף קולות לספירה. כדי לייחס לו מנדט מסוים אחרי הבחירות יהיה צריך לבדוק את התוצאות ואת החלוקה שנערכה, ולא להסתפק בכך שנחתם לפני יום ההצבעה.
מסר פוליטי לצד פעולה חשבונאית
ש״ס ויהדות התורה בחרו להציג את החתימה גם כביטוי להמשך שיתוף הפעולה ביניהן. יש הבדל בין האופן שבו המפלגות מתארות את יחסיהן לבין הפעולה שמבצע הסכם העודפים. הראשון מלמד על המסר שהן מבקשות להעביר לציבור; השני כפוף למנגנון הבחירות ולתוצאה שתתקבל בקלפיות.
לקורא שמנסה להבין את הידיעה, שלוש הבחנות מספיקות כדי לא לייחס לה יותר ממה שיש בה: הרשימות נשארות נפרדות, כל אחת נדרשת לעבור את אחוז החסימה, והמושב הנוסף אינו מובטח. החתימה היא צעד ממשי בהיערכות לבחירות. את השפעתו המספרית אפשר יהיה לבחון רק לאחר ספירת הקולות.



